אני האדם הראשון שמודה שאורוות האחיזה לא נועדה לכולם. התלהבות של קרייג פין, שלמה עם קול שנשמע כמו טום וויטס אחרי שמצץ הליום, עלול להיות צורם ומתסכל. אבל תמיד אהבתי את זה. ללהקה יש סגנון סיפור סיפורים, בדומה לספרינגסטין, ומילים מדהימות. עכשיו, מה אם היית לוקח את מר פין ומציב אותו מול להקה דחיפה שההשפעות שלה היו הרבה יותר שנות התשעים משנות השבעים? ובכן, אתה עלול לקבל מאזין.
להקת קנזס סיטי מכנה את הסגנון שלהם “מוזיקת שיחות”, והיא כוללת נושאי רוק קשים (ובמקרים מסוימים הארדקור), עם דגש על וו והתרסקות, והקרן מדי פעם – אך רק כשנדרש להראות נקודה. וכן, אם אתה הולך לנסות משהו נועז כמו זה, מוטב המילים שלך עדיף שיהיה טוב. ובוודאי שהם. שירי ניכור וכעס, כוח והתנגדות – זה באמת תקליט לתקופתנו.
הלהקה נמצאת בטיול אירופי הכי טוב עכשיו, אבל אם הם יפגעו באזור DC, אני בהחלט אבדוק אותם.